על פי מחקר חדש, ג'ינג'יות זקוקות ליותר חומרי הרדמה לצורך פעולה כירורגית וכן יותר משככי כאבים בעת הצורך.

המחקר שבוצע באוניברסיטת לואיזוויל בודק את סף הרגישות של ג'ינג'יות לעומת בלונדיניות וברונטיות וקובע כי סף הרגישות של אדומות השיער לכאב נמוך ביותר. על פי מסקנות המאמר ג'ינג'יות יזדקקו  ל20% יותר חומר הרדמה לצורך הליך כירורגי וכמו כן לכמות כפולה של משככי כאבים אחרי הניתוח.

ככל הנראה, הקשר בין צבע השיער לבין התגובה הגופנית לכאב טמון בצופן הגנטי. קולטני הכאב של הג'ינג'יות הם בעלי רגישות אדירה המסוגלים לזהות שינויים ולייצר אותות עצביים המתורגמים לכאב.

על פי החוקרים אדומות השיער זקוקות להרבה יותר משככי כאבים משאר האוכלוסייה אפילו כשמדובר בכאב ראש קל ומומלץ ליידע בכך את רופא המשפחה

פצעים בפה – אפטות, אבצס ומה שבינהם

השם המדעי של אותם כיבים מטרידים שמתפתחים בפה הוא "אפטומטיטיס" אבל נהוג לקצר ולקרוא להם "אפטות".

בכל מקרה של הופעת פצע בפה אשר אינו מתרפא מעצמו, יש להגיע לאבחנה אצל רופא השיניים! חשוב לדעת שלא כל פצע הוא אפטה, יתכנו פצעים שהם סימן ל"הרפס" ואף "סרטן הפה", וכמובן שהטיפול במקרים כאלה הוא שונה.

מהן האפטות?
אפטות הן בעצם סוג של כיב בפה. הן הצורה השכיחה ביותר של כיבים בפה.

ממה הן נגרמות?
ברוב המקרים האפטות הן תוצאה של נטייה משפחתית (גנטיקה), של תזונה ושל חוסר איזון הורמונלי. טרם נקבע המכניזם המדויק להיווצרות אפטות בפה, אך ככל הנראה הן מושפעות ממערכת החיסון.
נהוג לחשוב שהאפטות נוצרות כאשר מסיבה לא ברורה מערכת החיסון מזהה נוכחות מולקולה כימיקלית שאותה היא אינה מכירה. הנוכחות אותן מולקולות גורמת להתקפה באמצעות לימפוציטים (תאים לבנים) ממערכת החיסון, כמו התקפה המבוצעת כנגד שתל לא מזוהה ש"נדחה"על ידי הגוף.התוצאה של אותה התקפה היא הכיבים שאותם אנו מכירים כאפטות.

מהם הגורמים להתפתחות האפטה?

זוהו מספר גורמים שמעוררים התפתחות של אפטות:

משחות שיניים ושטיפות פה המכילות סודיום לאוריל סולפט – מחקרים הראו כי שימוש במוצרים המכילים סודיום לאוריל סולפט ("SLS "), שהוא מרכיב מקציף ברוב משחות השיניים ובשטיפות הפה יכול לגרום לעליה בשכיחות או בהישנות האפטות בפה. זה קורה ככל הנראה כתוצאה מאפקט הייבוש הנוצר בהשפעת החומר על רקמות הפה, אשר גורם לירידת חסינות הרקמה ולחשיפת השכבות התחתונות יותר לחומרי גירוי, כדוגמת מזון חומצי. עוד הודגם כי מלבד ירידה בכמות האפטות ובהישנותם, הכאב הנוצר בעקבות הכיב בהיעדר שימוש בחומר הנ"ל היה נמוך יותר.

טראומה מכנית – אנשים לרוב נזכרים כי קודם לאפטה נגרמה איזושהי טראומה לרקמה. הטראומה יכולה להיגרם בגלל גורמים שונים: נשיכה עצמית, גירוי משן חדה, מזון חד.

לחץ נפשי או פסיכולוגי – הוכח כי ללחץ נפשי ישנה השפעה על בריאות האדם במספר צורות.רבים מהאנשים אשר סובלים מאפטות בפה מדווחים כי העיתוי של הכיב חופף לתקופה של לחץ: סטודנטים בתקופת בחינות, אנשים במשבר או בכל לחץ נפשי אחר.

חסרים תזונתיים – חלק מהחסרים התזונתיים שנמצאו בקורולציה להיווצרות אפטות הם: ויטמינים- B1,B2,B6,B12,C.
מרכיבים תזונתיים אחרים – אבץ,חומצה פולית, ברזל,סילניום,סידן.
אצל אנשים אשר היו מודעים לטיב התזונה שלהם ושיפרו אותה ניכר שיפור גם במצב האפטות.

רגישויות ואלרגיות – כל חומר אשר בא במגע עם רקמות הפה עשוי להיות גורם פוטנציאלי. אם יש חשד לאלרגיה חשוב כי אותו אדם יבצע דיאטה מיוחדת על-מנת לעזור לו ולרופא השיניים שלו לזהות את המרכיבים שככל הנראה גרמו להיווצרות האפטה.

מחקרים זיהו מספר חומרים בעלי פוטנציאל ליצירת אפטות:
דגנים: כוסמת, חיטה, שיבולת שועל ,שיפון,שעורה וגלוטן (חלבון המצוי בדגנים).
פירות וירקות: אננס,תפוז,לימון,תאנה,תפוח,עגבניה,תות.
מוצרי חלב: חלב, גבינות.
מזון אחר: אגוזים, שוקולד, צדפות, סויה, חומץ, חרדל.
תוספים: קינמון,חומצה בנזואית(חומר משמר).
חומרים נוספים: משחות שיניים, מנטה, מסטיקים, חומרים דנטלים, מתכות, תרופות.

שינויים הורמונליים – נשים דיווחו על קשר בין היווצרות אפטות בפאזה מסוימת של תקופת הווסת. כמו-כן דווח כי נשים שמו לב לנסיגה של האפטות במהלך הריון. שום ממצא מממצאים אלו לא תועד במידה מספקת או נחקר לעומקו.

גנטיקה – מחקרים הוכיחו כי קיימת נטייה תורשתית לפתח אפטה.

בסביבת גורמי זיהום, הן בקטריאלים והן ויראליים. העובדה שחומרים מאפיינים של בקטריות ווירוסים בודדו מתוך כיבים אפטותיים, מעידה שהם יכולים להיות גורמים ביצירת האפטה.

גורמים בריאותיים – חלק מהגורמים הבריאותיים שנקשרו בהימצאות כיבים הם:מחלת "בכצ'ט", אי-תפקוד נויטרופילים, מחלות המלוות בדלקות מעיים (ציליאק,קרון), איידס.

תרופות – תרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידליות, חוסמי בטא, כימותרפיה.

איך נזהה אפטה?
רופאי שיניים מבדילים בין האפטות לבין כיבים אחרים בפה באמצעות בדיקה של היסטוריית המטופל ובאמצעות בדיקה ויזואלית.לא קיים מבחן רפואי (כגון: ביופסיה או תרבית) לזיהוי האפטה. המאפיינים העיקריים לאפטות הם המראה שלהן מיקומן והישנותן. הרקמה שמסביב לאפטה תיראה בריאה והמטופלים לא יפתחו מאפיינים סיסטמיים נוספים(כגון חום או תחושת מחלה).

מהו המיקום האופייני לאפטה?
האפטות נוצרות ברקמות הרכות של הפה, באזורים שבהם הרקמה די משוחררת מאחיזתה בעצם.סוג זה של רקמות כוללות את הרקמה המצויה בחלק הפנימי של השפה והלחי,רצפת הפה,החלק התחתון של הלשון, צדה הפנימי של השפה העליונה או התחתונה,החך הרך ואזור השקדים. רופאי השיניים מאפיינים סוג זה של רקמה כ"רקמה לא מקורנת" בפה.

כיצד נראית האפטה?
האפטה היא הפצע ה"מעצבן" והשורף אשר מופיע בדיוק בזמן הלא נכון. גודלה כ 4-3 מ"מ, וצבעה מעט בהיר מהרקמה מסביב. כ-60% מאיתנו סובלים או שנסבול מכך במהלך חיינו.
האפטה בשלביה הראשונים מאופיינת בהיווצרות אזור אדמדם.האזור הזה יהפוך מעט מורם(בולט),ולרוב תהיה תחושת עקצוץ או דיגדוג קלה. נגע ראשוני זה יתנוון ויהפוך לכיב. האפטה לרוב כואבת ונוכחותה מורגשת בעת הלעיסה ולרוב גורמת לאדם הסובל להמעיט בתנועות הפה.

דברים נוספים שרצוי לדעת על האפטה:

האפטה מתרפאת תוך 14-4 יום ללא צלקת.

ברגע שאדם פיתח אפטה פעם אחת הוא יפתח נוספת בסבירות של 50% כל 3-1 חודשים. 30% מהאנשים מפתחים נגע אחת לחודש.

לרוב ההופעה הראשונה היא בין הגילאים 20-10 שנה. עם ההזדקנות חלה ירידה בשכיחות ובחומרה.

יש הטוענים שנשים סובלות יותר מגברים.

אין הוכחות לכך שהאפטות מדבקות

אנשים המעשנים על בסיס קבוע כמעט שאינם סובלים מאפטות.

יכולות להופיע כמה אפטות בו זמנית במספר אזורים בפה.

סוג נוסף של אפטה הוא "אפטה גדולה". זוהי אפטה כואבת יותר, זמן ההחלמה ממושך יותר וכן עלולה להיווצר צלקת.

כיצד מטפלים?
לרוב אין צורך בטיפול, והאפטה תירפא מעצמה.רופא השיניים שלך עשוי להציע לך תרופות מרשם במידה שהאפטות גדולות, שורפות כואבות וממושכות. לא קיימת תרופה לריפוי אפטה,אך קיימים מספר טיפולים להפחתת משך הזמן , הכאב ואי-הנוחות שנגרמים כתוצאה מנוכחותה.

הרופא עשוי להמליץ על מרשם לשטיפות פה, כאלו המכילות אלכוהול אשר "צורב" את קצות העצבים ומפחית בכך את תחושת הכאב. כך למשל משחות המכילות קורטיקוסטרואידים כדוגמת "אוראקורט" המכיל בנוסף חומר מאלחש או תמיסות אלחוש. תכשירים נוספים הם "אפטגון" או "קאנקא" שאישית אני ממליץ עליו מאוד במרפאתי, למרות שהוא שורף ומציק בשלב ההשמה. חשוב מאוד להקפיד ולמרוח את החומר על האפטה באופן קבוע כל 3 שעות ולאחר צחצוח שיניים.

כמו-כן קיימים "דבקים" כדוגמת Orabase ביולוגים הסוגרים את הכיב ומשחות הנדבקות לכיב ומכסות אותו, ובכך ומהוות מעין שכבת מגן ממגע העשוי להכאיב. ,כל התכשירים מחייבים מרשם רופא. לאחרונה יצא מוצר חדש בשם "פרו פה" שהוא מעין ספוגית קטנה שנדבקת על הפצע ומתמוססת לבד במהלך 12 שעות. החומר אשר בספוגית אמור לחטא, ולפי היצרן, גם לעזור בריפוי.

שטיפות פה ב"קלורהקסידין" (תרודנט או קורסודיל) מחטאות את הפה ועשויות להקל על הכאב.
יש הטוענים כי שימוש בחלב (בעיקר חלב עיזים) על פני הכיב מספר פעמים ביום עשוי לשכך את הכאב ולזרז את הריפוי.

"התרופה" נגד אפטה "יעילה" בצורה כזאת שאני נוהג לומר למטופליי שבעזרת התרופה האפטה תעלם תוך שבוע, וללא התרופה -תוך שבעה ימים. כך שבכל מקרה התרופה אמורה להקל על הכאב או על הצריבה אך לא לרפא או להעלים את האפטה.

מוצר נוסף אשר הוכיח את עצמו הוא "אפטגון" .זהו ג'ל המכיל אלוורה ואינו מצריך מרשם רופא. הג'ל יוצר שכבת ציפוי המגינה מפני גירויים של הפצע. יש למרוח את הג'ל על הפצע וההקלה תורגש מיידית.

מניעה:

היות ולאפטות יש נטייה לחזור, אולי תוכלו להפחית את תדירות הישנותן באמצעות מתן תשומת לב לפקטורים המעוררים אותן:

שימו לב למזון שאתם אוכלים: "הנטורופטיה" גורסת שהאפטות נגרמות בעיקר לאנשים בעלי חומציות בקיבה, ולכן מומלץ להימנע ממזון שאתם יודעים שעשוי לגרות את הפה.מזונות שעשויים להיות חומציים, הם: חצילים, עגבניות, פרי הדר, קיווי, תות שדה, קטשופ ודברים מטוגנים במקביל יש להגביר צריכה של אגוזים, גזר, תפוחים ובטטה.
מטופלים רבים ממליצים בחום על "דבש חרובים" אשר אותו יש לשתות כל יום בכמות של כף אחת בבוקר על קיבה ריקה, והפצעים נעלמים לחלוטין.

המנעו מאוכל חריף, חומצי או מוגז- במקרים רבים דווח על הקלה כאשר נמרח שמן לבנדר על הפצע.

אל תלעסו ותדברו באותו זמן – אתם עלולים לגרום לטראומה קטנה לריריות הפה ובכך להגביר את הסיכוי לאפטה.

שמרו על הרגלי היגיינה תקינים – צחצוח ושימוש בחוט דנטלי לאחר כל ארוחה יסייעו בהסרת כל שאריות המזון העשויות להוות זרז להתפתחות אפטה.

בכל מקרה אצל אנשים אשר סובלים כרונית ובאופן קבוע מאפטות, מומלץ לנהל רישום תזונה ולראות אם יש קשר בין מזון זה או אחר לבין הופעת האפטה ובכך לנסות ולמנוע את הופעת האפטות.

תרופות סבתא אצל ילדים:

לא אחת נתקלתי במקרים של פצעים בפה ובלשון אצל ילדים צעירים מאוד, וההורים עומדים חסרי אונים מול בכי וסבל נורא של הילד.
ובכן אני יכול לספר לכם, וגם מנסיון אישי במרפאתי, על הורים אשר לקחו את ילדיהם לקבל חלב עיזים ישר מעטיני העז. זה אכן נשמע מגוחך, אך בכל מקרה שההורים היו מוכנים להשכיב את ילדיהם מתחת לעז ולקבל "שפריץ" מעטיני העז ישר לפה של הילד, הייתה הקלה מיידית של הכאב… ומה לא נעשה למען ילדינו.
אם כבר החלטתם לנסות גישה זו, מומלץ להגיע לחוות עיזים בפיקוח וטרינרי ותמיד גם להתייעץ עם רופא הילדים. במושב " צפריה" ובמושב "פורת" ניתן למצוא חווה שכזאת. ובכל אופן תמיד ניתן להתפשר על חלב עיזים מפוסטר אשר ניתן להשיגו בחנויות טבע.

פצעי קור:
פצעי קור ופצעי חום הם סוג של פצעים המופיעים בדרך-כלל סביב השפתיים ומתאפיינים בשלפוחיות מלאות נוזלים בקצות השפתיים. בשל מיקומם במרכז הפנים הפצעים האלה מכוערים ואף כואבים. בדרך-כלל הפצעים נעלמים תוך שבוע, והטיפול הניתן רק אמור לעזור לאי-הנוחות ולכאב.
עפ"י המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס הפעולות הבאות עשויות לעזור:
1. הנחת קרח במשך 10-5 דקות עשויה להפחית את הכאב.
2. מריחת משחות המכילות חומר מאלחש ונמכרות ללא מרשם בבית מרקחת.
3. מריחת שפתון או וזלין להקלה על תנועת השפה.
4. נטילת משככי כאבים במידת הצורך.
במקרים חריגים יכול להיות שמדובר בפצע מדבק המופיע כתוצאה מנגיף "הרפס סימפלקס" או כתגובה לזיהום באזור אחר בגוף. כמו-כן הפצע עלול להופיע במצב סטרס או אצל מתבגרות בזמן מחזור. במקרים כאלה מומלץ להיוועץ ברופא.

אבצס – מורסה:
אבצס הוא אזור מקומי של מוגלה הנוצר כתוצאה מזיהום בקטריאלי.הזיהום גורם למערכת החיסון בגוף להגיב,מה שגורם לכדוריות לבנות לנוע למקום על-מנת להשמיד את הבקטריה. המוגלה הינה תערובת של תאים לבנים חיים ומתים, של אינזימים ושל חלקי תאים ורקמות הרוסים.כאשר לכל המרכיבים הנ"ל אין דרך להתנקז הם יוצרים את הפצע המוגלתי הקרוי אבצס. בפה האבצס נוצר ברקמות רכות, כדוגמת החניכיים וחוד השורש (זיהום בתעלת השורש).

ממה יכול האבצס להיגרם?

טראומה(מזון או שאריות ש"נתקעו"עמוק בחניכיים ).

בקטריות (בדרך-כלל דרך העששת), המתקדמות למוך השן או דרך כיס חניכיים עמוק.

אנשים בעלי עמידות נמוכה לזיהומים נמצאים בקבוצות סיכון גבוהות לפתח אבצס. תחילה יכול האבצס לגרום לכאב שיניים (היכול להיות חמור מאוד).אז עלול להיפגע עצב השן ולהזדהם, ומשם הזיהום יכול להתחפר דרך החניכיים. כתוצאה מכך נוצרת נפיחות אשר עשויה ל"היקרע" בתוך הפה.ברגע שהאבצס נקרע ,לרוב ישנה ירידה משמעותית בכאב,אך עדיין יש צורך בטיפול דנטלי. אם האבצס אינו מתנקז קיים חשש שהזיהום יתפשט לאזורים אחרים בראש ובצוואר עד לסכנת חיים ממשית (אבסס באזור שן בינה עלול לגרום לסיבוכים קשים-ראה פרק נפרד).

הסימפטומים:
הסימפטום העיקרי הוא כאב פועם ממושך.תחילה השן תהיה רגישה לחום וללחץ בעת לעיסה.מאוחר יותר עשויים להתפתח חום חום ורגישות בבלוטות הלימפה הצוואריות והתת-לסתיות וכן כאב בסינוסים. במידה שהאבצס נקרע חשים ריח חריף וטעם רע של נוזל הנשפך לתוך הפה.

האבחנה:
רופא השיניים יכול בדרך-כלל לאבחן אבצס בשן בהסתמך על בדיקת הפה, על מישוש הנפיחות אם ישנה או על התגובה של המוך בשן הפגועה לשם בדיקת חיות.בדיקה זו עשויה לכלול אחת או יותר מהפעולות הבאות:
1. תיפוף קל על השן- לבדוק תגובה לכאב
2. בדיקה של רגישות לקור.
3. שימוש במודד חיות אלקטרוני
4. צילום רנטגן של האזור הפגוע

כמה זמן אני עלול לסבול?
ברגע שהאבצס מנוקז רוב הסימפטומים נעלמים מיד או בתוך מספר ימים.

מניעה:
שמירה על היגיינה אוראלית טובה עשויה למנוע היווצרות אבצס באמצעות ניקיון השיניים והחניכיים ממזון ומפסולת.
כמו-כן בדיקה דנטלית שגרתית חשובה גם כן.
אם אתם סובלים ממערכת חיסון חלשה בשל תרופות או מצב בריאותי אחר יש ליידע את רופא השיניים שלכם לפני הטיפול ,ייתכן שתקבלו אנטיביוטיקה למניעת אפשרות של זיהום.

הטיפול:
שמירה על שן שיש בה אבצס מתחילה בניקוז הזיהום,אשר לרוב מקל על הכאב ומסיר את מרבית הזיהום. לרוב יש גם צורך בטיפול שורש שיש לבצעו מוקדם ככל האפשר על-מנת להסיר את הרקמה המזוהמת. בהמשך מתבצע טיפול להסרת אבנית ופלאק לעידוד החניכיים להתחבר שוב לשן.

כמו-כן רופא השיניים עשוי להמליץ לבצע שטיפות פה במי מלח מספר פעמים ביום למשך מספר ימים , וייתכן שיהיה צורך אף באנטיביוטיקה למיגור מוחלט של הזיהום.
צילום רנטגן שנעשה 6 חודשים לאחר הטיפול יכול לאשר ריפוי של עצם ורקמה באזור שבו היה קודם האבצס.
אם לא חל שיפור או אפילו חלה החמרה יש להתייעץ עם מומחה לטיפולי שורש או מומחה למחלות חניכיים, לפי עצת רופא השיניים.

הרפס השפתיים
במקרים של ירידה בתנגודת החיסונית – כמו בעת מחלת חום, בזמן מתח נפשי מוגבר או לאחר חשיפה ממושכת לקרני השמש, עלולה להתרחש תופעה של וירוס ההרפס בשפתיים. הזיהום בשפתיים שכיח מאד ונוטה לחזור. ולעיתים נשאר במצב לא פעיל (רדום) ברירית השפתיים ומסביב להן.
הטיפול היעיל ביותר הוא באמצעות משחת "זובירקס" או בכדורים. כמו כן בתרופות "וולטרקס" או "פמביר". ככל שמתחילים בטיפול מוקדם יותר, כך משיגים תוצאה טובה יותר.

קיים מגוון גדול ביותר של אביזרי צחצוח וניקוי שיניים, ולא אחת אנו עומדים אובדי עצות מול המדפים בפארמים השונים.

אנסה לעזור לכם מניסיוני בבחירת האביזר המתאים.

משחות שיניים:

החשיבות בצחצוח שיניים הוא טכניקת הצחצוח ולא בהכרח המשחה. המטרה העיקרית בצחצוח שיניים היא ניקיון הפה והשיניים וסילוק הפלאק. המשחה נועדה להנעים את פעולת הצחצוח ולהגן על ציפוי השן. גם צחצוח ללא משחה יכול להיות יעיל, אך פחות נעים. כאשר אנו בוחרים משחה,חשוב שהמשחה תכיל פלואוריד, שידוע כמגן על ציפוי השן (האמייל) ושתהיה בעלת מקדם שחיקה נמוך. רוב המשחות מכילות פלואוריד, והמינון המומלץ משתנה בהתאם לגיל.

יש לשים מעט משחה ולא כמות גדולה, גם אם יש תחושה של ניקיון טוב יותר. רוב משחות השיניים מכילות פלואוריד אשר הוכח כיעיל במניעת עששת. הן מכילות כ 1100ppm של פלואורידים
(כ-1,100 חלקי מיליון יחידות של המינרל). לאחר הצחצוח אנו שוטפים את הפה, ואז החלק שנשאר בפה נספג בריריות ובלשון ,ומשתחרר באיטיות שעות אחר כך. כאשר אנו מצחצחים בערב לפני השינה, החומרים המשתחררים בפה מגנים על האמייל בזמן שפעילות הרוק בפה מועטה יותר.

>החומרים המאושרים ע"י משרד הבריאות:
סודיום פלואוריד
סודיום מונופלואורפוספט
סטאנוס פלואוריד
אמין פלואוריד

רוב המשחות מכילות סודיום מונופלואורפוספט בשילוב סודיום פלואוריד אשר הוכחו כיעילים במניעת עששת.

קיימות גם משחות שיניים על בסיס טבעי או כאלו בעלות ערך רפואי והן נושאות חומרים פעילים הנחוצים לבריאות החניכיים. כמו כן ישנן משחות שנועדו לטיפול בשיניים רגישות או בדלקת חניכיים. במקרים כאלה אמליץ על משחה המתאימה למקרה הספציפי.

משחה לטיפול יומיומי

משחת קולגייט טוטאל שומרת על הרקמות הקשות (השיניים) וגם הרקמות הרכות ומספקת הגנה לכל חלל הפה. יעילה בהפחתת היווצרות רובד חיידקים ובעיות חניכיים למשך 12 שעות הודות לנוכחות רשת סיבים המצמידה את החומר הפעיל לשן, מותרת לשימוש מגיל 6 ומכילה פלואוריד בריכוז של 1450ppm

משחות לשיניים רגישות

> משחת קולגייט sensitive pro-relief  מכילה ארגינין וקלציום קרבונט, מספקת איטום מכני של תעלות הדנטין להקלה מיידית יומיומית. מסייעת להפחתת רגישות בשיניים ביעילות תוך 60 שניות מתחילת השימוש. בנוסף מכילה פלואוריד למניעת עששת. מותרת לשימוש מגיל 12 ומכילה פלואוריד בריכוז של 1450ppm

> משחת סנסודיין dual care  מכילה סודיום פלואוריד (מגן מפני עששת), טריקלוסן (חומר אנטי בקטריאלי המונע התפתחות פלאק) ופוטסיום כלוריד (חוסם הולכה עצבית ומונע כאב) היא מומלצת מאוד על-ידי השינניות במרפאתנו.

 

משחות שיניים לטיפול במחלות חניכיים

>מרידול:

לטיפול בחניכיים רגישות- מנטרלת את רובד החיידקים המצטבר על השן ומסייעת להתחדשות חניכיים. מכילה יוני סטנוס ואמין פלואוריד אורגני.

משחת מרידול פרודונט אקספרט- נלחמת ברובד החיידקים הגורם למחלות חניכיים ולכן מהווה טיפול בגורם לבעיה. הוכחה מחקרית כמסייעת להפחתת היווצרות רובד חיידקים

משחת שיניים המכילה מרכיבים פעילים ממקור טבעי: פרדונטקס . המשחה מכילה תמציות צמחים ומינרלים, והיא בעלת טעם מלוח בשל המרכיבים סודיום ביקרבונט וארומה של מנטה שנמצאים בה. היא נמצאת בצורת ג'ל או משחה, בלי או עם פלואוריד. משמשת לטיפול בסימפטומים של דלקת החניכיים כמו נפיחות ואודם אך אינה פורת את הבעיה.

משחות לילדים

לילדים ולתינוקות מומלץ להשתמש במשחות שאינן מכילות פלואור באחוזים גבוהים (כמו במשחות של מבוגרים) מכיוון שילדים נוטים לבלוע תוך כדי צחצוח חלק מהמשחה. דבר זה עלול לגרום להרעלת פלואור.

 אלמקס ילדים- מגיל 2-6
לשימוש מגיל 2-6
פלואוריד בריכוז של 500 PPM

משחת ברבי/ סופרמן 6+
לשימוש מגיל 6
פלואוריד בריכוז של 1450 PPM

אלמקס גוניור- מגיל 6-12
לשימוש מגיל 6
פלואוריד בריכוז של 1400 PPM

 

משחות שיניים להבהרה (הלבנה)

משחות בעלות מאיצי הלבנה המבריקים את זגוגית השן, מכילות רכיבים להסרת כתמים ממשטח השן ומניעת הצטברות אבנית
לשימוש מגיל 12
פלואוריד בריכוז של 1000-1450ppm.

לדוגמא משחת השיניים Blanx מכילה חלקיקי סיליקה לניקוי עדין ועמוק וצמח מוס איסלנדי הפועל להסרת כתמים ופלאק. צמח זה שימש מזה שנים רבות את אוכלוסיית הקוטב הצפוני, אוכלוסיה הידועה כבעלת שיניים לבנות ובריאות במיוחד. נמצאת בקטגורית השחיקה הנמוכה ביותר וקיימת עם תוסף נורת LED  לשפעול החומר המלבין.

מה שחשוב זה להנמיך ציפיות ולא לצפות ששימוש במשחה בלבד יגרום להלבנת שיניים

מומלצים:
Colgate optic white
Blanx

 בארץ נמכרות בכל שנה כ-13 מליון משחות שיניים כאשר השוק מתחלק (עפ"י הסופרפארם) בין המשחות הבאות:
קולגייט 59%
סנסודיין 10%
אורביטול 8%
פרודונטקס 6%
אקווה פרש 6%
מרידול 5%
אלמקס 2%

שטיפות פה למניעה ורענון מומלצות לטיפול משלים לאחר הצחצוח ועליהן נרחיב בהמשך.

מברשות שיניים:

מברשות השיניים בבתי המרקחת מאופיינות בדרך-כלל בשלושה גדלים: 30 לשיניים קטנות, 35 לשיניים בינוניות ו-40 לשיניים גדולות. כמו-כן הן מאופיינות בשלוש דרגות קושי. מברשות השיניים הנמכרות ביותר הן אלו שגודלן 35 בעלות ראש קטן עד בינוני, המורכבות משלוש עד ארבע שורות של זיפים המעוגלים בקצותיהם, עשויים ניילון ורכים יחסית והן בעלות ידית נוחה לאחיזה.

חשוב שמברשת השיניים תהיה בעלת סיבי ניילון ישרים, מעוגלים ורכים. על הידית להיות ארוכה ונוחה לאחיזה. ראש המברשת צריך להיות באורך 3-2 שיניים. החלפת מברשת נעשית כל שלושה חודשים או כאשר סיביה שחוקים , מכופפים ומרוטים. חשוב להימנע ממברשת קשה מדי וגדולה מדי.

מברשת השיניים Colgate Slim soft : מברשת ידנית בעלת צפיפות סיבים גבוהה, צוואר מברשת גמיש וספיגה פחותה של מים למניעת היווצרות רובד חיידקים

מברשת שיניים מרידול: בעלת סיבים מתכנסים, בסיס רחב וקצה דק. ידית אחיזה נוחה וסיבי מיקרוסופט.

מומלצים:
Colgate Slimsoft
Meridol
Paro xs39
Sensodyne gentle
Oral b 30 indicator

מברשת חשמלית:
לא הוכח שהיא יעילה יותר מצחצוח ידני, אך במקרים מסוימים היא עשויה להקל. קיימות בשוק מברשות חשמליות במגוון סוגים, גדלים ואיכויות. הטובות הן אלו המבצעות תנועות בכמה מישורים ולא רק מסתובבות. קיימות מברשות חשמליות, המופעלות באמצעות סוללה, והן נטענות ומשולבות. מניסיוני קיימת יעילות רבה יותר במברשת החשמלית שפועלת על עיקרון של תנודות סיבוביות בכיוון אחד ואחר כך בכיוון השני, בנוסף לרטט בתדירות גבוהה. איכות הצחצוח נקבעת ע"פ המברשת ועל-ידי המפעיל, כך שאם לא מצחצחים נכון אזי אין חשיבות לסוג המברשת.המברשת החשמלית אצל ילדים היא אידיאלית במקרים של מוגבלויות פיזיות ונפשיות. מחקר באנגליה מצא הבדל משמעותי בכמות החיידקים אצל ילדים המשתמשים במברשת חשמלית במשך חודש לעומת אלו המשתמשים במברשות רגילות.

מומלצות:
Braun – Oral B –  מהמשולבות היקרות.
Colgate pro-clinical

-מברשת שיניים ידנית הפועלת באמצעות סוללה חד פעמית Oral B Pulsar
מברשת השיניים הזו התגלתה כיעילה ביותר מהמברשת הידנית הרגילה. סיבי המברשת רכים וגמישים ובחברה מסבירים כי הם עשויים מיקרופולס, בעלי כריות גומי וחודרים בין השיניים ב"פעימות ממוקדות וארוכות" המותאמות לקו השיניים והחניכיים. כמו כן, למברשת ראש מפוצל המאפשר כיסוי שטח גדול יותר והתאמה טובה יותר למבנה השיניים והחניכיים. מתברר כי הצחצוח יעיל ויסודי, המברשת נוחה מאוד לאחיזה ומאפשרת הגעה לכל חלל הפה. המברשת מופעלת בעזרת סוללת דורסל  AAA שלה אורך חיים של שלושה חודשים. וארך חיי הסוללה מהווה תזכורת להחלפת מברשת השיניים: כל שלושה חודשים, כפי שממליצים רופאי השיניים. מחיר המברשת: 35 ש"ח.

Colgate pro-clinical

בעלות טכנולוגיית סוניק אקשן לניקוי מתקדם. בעלת חיישנים חכמים המזהים את מנח המברשת ומשנים את פעולת הצחצוח ומהירותו בהתאם למנח.

מי פה וג'ל:

קיימות שטיפות פה רבות הנמכרות ללא מרשם בפארמים למיניהם. ברוב המקרים השטיפות מכילות 0.05 סודיום פלואוריד והן הוכחו כיכולות למנוע עששת בנוסף לשמירה על ההיגיינה ועל הרגשת הרעננות בפה. הפלואוריד נשאר בריכוז מסוים ברוק ועשוי להגן מפני עששת, בייחוד אצל ילדים ומבוגרים אשר אינם מקבלים פלואור דרך המים.

אומנם החברות המייצרות מי פה מבטיחות פה בלי חורים, שיניים לבנות, וחניכיים בריאות אך זה עדיין בגדר חלום. קיימות תמיסות רפואיות, אשר בשימוש לאורך זמן צובעות את השיניים ופוגעות בחוש הטעם, והן מיועדות לשימושים ספציפיים לאחר ניתוחים. כך שתמיד כדאי להיוועץ ברופא השיניים באשר לסוג המומלץ. קיימים סוגים שונים, רצוי שהבחירה תעשה ע"י הרופא, כיוון שחומרים מסוימים הם רפואיים, חלקם אף צובעים את השיניים או מכתימים אותם בעת השימוש או לאחר צחצוח.

קורסודיל שטיפת פה: במקרים של מחלות חניכיים חריפות ולאחר ניתוחים שונים בחלל הפה, קורסודיל היא השטיפה האנטיספטית המועדפת עלי. מכיוון שתמיסה זו עלולה לגרום לצביעה ולירידה בחוש הטעם היא מומלצת לשימוש עד 10 ימים בלבד. לשימוש יומיומי במקרים של מחלות חניכיים מומלץ להשתמש במי פה של חברת מרידול .
כאשר שוטפים עם קורסודיל חשוב מאוד להקפיד על שימוש נכון כמפורט לעי"ל:
לשטוף את הפה עם 10cc (במכסה הבקבוק יש קו המציין את הכמות)  במשך חצי דקה פעמיים ביום (כל 12 שעות).

ג'ל קורסודיל: אנו ממליצים רבות על שימוש בג'ל קורסודיל בבעיות דומות עליהן אנו ממליצים בשטיפה, הג'ל מאוד נוח לשימוש ומורחים אותו על האזור המתבקש לפי ההנחיות שתקבלו מהרופא או השיננית.

Listerine מציעה שטיפות המכילות אמין פלואוריד להגנה מפני עששת וחיזוק האמייל. קיימות מספר שטיפות ללא תוספת אלכוהול (Listerine Zero) ומהוות פתרון בטוח לרענון, הגנה ואף לשימוש בילדים.

מומלצים:
Corsodyl  לשימוש רפואי
Corsodyl gel לשימוש רפואי
Listerine
מרידול

 

מנקה לשון ( הקרוי גם מגרפה ללשון ):

זהו כלי יעיל מאוד בשמירה על הגיינת הפה ובמניעה של ריחות לא נעימים. שכבת החיידקים המצטברת על הלשון מאיצה את העששת, גורמת לריח רע מהפה ומשבשת את חוש הטעם. קיימים בשוק מספר מכשירים העשויים פלסטיק יצוק. המכשיר בעל ראש אלכסוני וזיפי ניקוי דו צדדיים, והוא זול ויעיל מאוד (מחירו כ 20 ₪)

קסמי שיניים דנטאליים:

השימוש בקיסם נועד לנקות את האזורים שבין השיניים והוא משלים את פעולת הצחצוח. ניקוי שיניים ללא שימוש בקיסם או בחוט אינו צחצוח מושלם, משום שמברשת השיניים אינה מסוגלת להגיע לאזורים שבין השיניים ולהוציא שאריות אוכל וחיידקים שמצטברים שם. השימוש בקיסם עוזר בסילוק רובד חיידקים אשר מצטבר בין השיניים ובמקומות שמברשת השיניים אינה יכולה להגיע אליהם.

הכוונה לקיסמים המיועדים לשימוש דנטאלי, וצורתם מתאימה לצורת הרווח שבין השיניים. הקסמים העגולים שאנו מקבלים במסעדות, אינם מתאימים לצורת הרווח ולעיתים אף פוצעים ומזיקים. קיימים גדלים שונים של קיסמים, צרים או רחבים, מעץ או מפלסטיק, בעלי מבריש או בלי, ספוגים בפלואור או לא בעלי ריח או בלי.

אני אישית מאוד אוהב את הקיסמים של חברת Paro וממליץ לכל המטופלים שלנו להשתמש בקיסמים אלה באופן יומיומי. בביקורכם אצל השיננית תוכלו לקבל הסבר מעמיק על הסוגים השונים וכיצד לבחור את המתאים לכם.

במרווחים גדולים

 

 

המומלצים שלנו:
Stim-u-dent
Interdens
Paro

קיסם מים חשמלי
"water pick"הוא מכשיר חשמלי אשר בקצהו ידית, שמוציאה סילון מים שאותו מעבירים לאורך קו החניכיים ובין השיניים. סילון המים מסלק את רובד החיידקים שמצטבר על השיניים. קיים גם מכשיר "oxiget" המתיז מים המכילים בועות אויר, ולדעתי, הוא מעולה לאנשים אשר בפיהם שתלים או גשרים.

אצל מתרפאים עם גשרים, שתלים ו\או שיקומים משולבים ניקוי עם "קיסם מים" משפר
במידה ניכרת את היגיינה ומאריך את חיי השיקום.
עלות המכשיר נעה בין 400 ש"ח למכשיר פשוט לבין כ-800 ש"ח למכשיר משוכלל.

חוט דנטלי:

מיועד לניקוי והוצאת שאריות מזון בין השיניים, אך לדעתי השימוש בו מצריך מיומנות מסוימת של הפקת התועלת המרבית בניקוי .

קיימים סוגים רבים של חוטים: רגילים, בעלי שעווה, ללא שעווה, ממשי, מניילון, עשויים כסרטים דנטאליים ובעלי שערות. אצל אנשים בעלי שיניים צפופות מאוד, איני ממליץ על חוט עם שעווה , כיוון שהיא עלולה להישאר בין השיניים.

 

המומלצים

Dental floss- Oral b /Paro
Perio tape
Super floss זהו חוט המכיל מבריש והוא מיועד לניקוי מתחת לגשרים.

מברשות "פרוקסה ברש" לניקוי בין השיניים:

מיועדות לשימוש כאשר יש מרווחים גדולים בין השיניים. המברשת שנראית כמו ספירלה קטנה, נכנסת למרווח בקלות ומסירה את רובד החיידקים שהצטבר. קיים מגוון רב של מברשות מיצרנים שונים.
אני ממליץ לכם להתייעץ עם השיננית באשר למברשת המתאימה לכם.

המומלצים שלנו:
Butler proxabrush 610+614
Oral b interdental brush
אלו הן מברשות בגדלים ובצורות שונות המאפשרות את העברתן בין השיניים ואת הסרת שיירי הפלאק.

עזרים לשיניים תותבות:

לעתים עם הזמן אותם השיניים אשר התאימו בעבר כשהתקינו אותן, מאבדות את יציבותן, זזות בזמן דיבור וגורמות אי-נוחות רבה. ברוב המקרים רופא השיניים יכול לשפר את האחיזה של התותבת, אך במקרים רבים יש להסתייע במשחת הצמדה הפועלת בוואקום לחיך או ללסת התחתונה.

מברשת לניקוי תותבות – אלו הן מברשות מיוחדות המותאמות לצורת התותבת. ניתן גם להשתמש במברשת פשוטה שאפשר לרכוש בכל טמבוריה (מברשת ציפורניים)

תמיסות וטבליות לניקוי תותבות – אלו הם תכשירים אורתודונטים ניידים ליצירת תותבת מחוטאת, נקייה מחיידקים ובעלת ריח נעים.
קוקידנט : משחת הצמדה– זוהי משחת הצמדה ניטרלית, ללא צבעי מאכל וללא חומרי טעם וריח מלאכותיים.
קוקידנט : טבליות – אלו הן 54 טבליות לניקוי וחיטוי השיניים התותבות: יש להניח את השיניים בחצי כוס מים פושרים, להוסיף טבלית אחת של קוקידנט ולהשרות בכוס למשך 15 דקות. פעולה זו שומרת על התותבת ומסירה כתמי קפה ושיירי מזון מהתותבת, גורמת להרגשת רעננות שומרת על היגיינת הפה ומסייעת במניעת דלקות וזיהומים.

למי מאיתנו אין לעתים כאבי ראש, לחץ בצדי הרכה, כאבי אוזניים או סתם תחושה כללית רעה ועייפות. ובכן רובנו איננו יודעים שגם ללא כאב ממוקד בשיניים, המקור לכאבים אלו יכול להיות מערכת הלעיסה שלנו.

ידוע שצעירים סובלים יותר מכאבי ראש מאשר מבוגרים ונשים יותר מגברים.

רבים פותרים את העניין במשככי כאבים, ורק מיעוט פונה למרפאות בכדי לנסות לבדוק את מקור הכאב. קשה להאמין אך במקרים רבים פתרון הבעיה נמצא אצל רופא השיניים.

ד"ר ג'רי סיימון, מדען ורופא שיניים מ"סטאמפורד" שבמדינת "קונטיקט", חקר את הנושא ואף כתב על כך ספר שנקרא "עצור את כאבי הראש עכשיו" (הוצאת מכון וולנס).הוא טוען שכאבי ראש כרוניים נגרמים במקרים רבים עקב בעיה במנשך (כלומר בנשיכה). זוהי תסמונת התפקוד הלקוי של "צדעי הלסת" (TMJ).

בשני צדי הפנים בקדמת האוזן נמצא מפרק הלסת. זהו המפרק האחראי לתנועות הלסת התחתונה (מנדיבולה), וכל הפרעה במפרק או בשרירים שמסביבו עלולה לפגוע בתפקוד הלסת. מכאן הדרך לכאבי ראש קצרה ביותר.
ראה גם פרק "חריקת שיניים" בשימושרון.

המפרק אשר ניתן למישוש בקדמת האוזן כאשר אנו מבצעים תנועות בלסת, הוא אחד המפרקים "העסוקים" ביותר בגופנו, והוא המפרק המסובך ביותר בגוף האדם . הוא עומד בעומס רב לא רק כאשר אנו אוכלים, אלא גם בפעולות דיבור פשוטות, בבליעת רוק ואף בתנועות בלתי רצוניות בשינה. בעיות שיניים, מחלות מפרקים, שיניים מלאכותיות לא מותאמות או אפילו מתח נפשי הגורם לחריקת שיניים בשינה עלולים לפגוע בתפקוד המפרק.

בפה של אדם בריא יש 28 שיניים, לא כולל שיני בינה. לשיניים אלה 68 נקודות מגע, המשתלבות ביניהן במדויק כמו בתצרף. כאשר משהו משתבש, למשל הנשיכה הדוקה מדי, חלה הפרעה בתנועת הלסת, והיא עלולה לצאת ממקומה.

בעיה ב TMJ היא בעיה בשיניים, והלסת היא כאמור הקורבן שלה. המוח מזהה מצב בלתי תקין ויציאה משיווי משקל ו"משדר" כאב. אנשים מפעילים במצב זה יותר את השיניים ואת הלסת ויש "חריקה".המוח באופן תת-מודע מנסה לשפר או לתקן את הנשיכה. נוצר אז לחץ על הלסת ועל המפרק. מצב זה הוא אשר מוביל לכאבי ראש. .

תסמונת ה TMJ שממנה סובל כרבע מאוכלוסיית העולם מבלי שיידע עליה , עלולה להקרין כאב בצוואר, בפנים, בכתף ובאוזן ולגרום לאי- נוחות רבה. לעתים קרובות ישנן תופעות נוספות, כגון: "קליקים" מעצבנים הנשמעים ממפרק הלסת, מגבלה בפתיחת הפה ו"פריקת הלסת" (יציאת הלסת ממקומה).

ברוקסיזם – זהו המונח הרפואי לחריקת שיניים במהלך שינה או בעת לחץ . ברוב המקרים אין צורך בטיפול מיוחד, אך לעתים עלולים להיגרם כאבי ראש בבוקר, הפרעה בתפקוד הלסת ועייפות במשך היום..

כאבי ראש המופיעים לאחר טיפול שיניים ממושך או אף לאחר ביצוע סתימה פשוטה, יכולים להצביע על הפרעת סגר (סתימה גבוהה, כתר שאינו מותאם או גבוה ועוד)

טיפול:
ראשית, לפני שתלכו לחפש נאורולוג, רופא כללי או פסיכיאטר, עדיף להגיע לרופא השיניים בכדי שישלול בעיה הקשורה במפרק הלסת או בשיניים.

רופא השיניים יערוך "תשאול" מפורט לגבי הכאב, יערוך בדיקה יסודית של מצב השיניים ושל שחיקתן ואז יעבור לבדיקה קלינית של מפרק הלסת הכוללת מישוש של תנועות הלסת. כמו-כן הוא יבדוק תנועה בלתי סימטרית של הלסת בפתיחה, ובמידת הצורך אף יפנה לצילום מיוחד של מפרק הלסת.

במידה שהאבחנה היא ברורה, ומקור כאבי הראש נובע מהמערכת הלעיסית, אזי קיימים מספר סוגי טיפולים:

1. בדיקה ותיקון הסגר במידת הצורך
2. תרגילי הרפיה של המפרק ופיזיותרפיה
3. העזרות בסד לילה (תבנית פלסטיק המונחת על השיניים בשינה) ומורידה את הלחץ מהשיניים ומהמפרק
4. במקרים מסוימים גם תרופות הרגעה המרפות את השרירים

בכל מקרה מומלץ להימנע במקרים שכאלו מהרגלים כלעיסת מסטיק, כסיסת ציפורניים, ואחיזת מכשירים שונים בין השיניים.

הסבר חשוב ביותר למטופלים הסובלים מבעיות לב

ד"ר אריה פרייפלד – קרדיולוג בכיר, מכון הלב, בי"ח תל השומר.

ראשית חשוב שנבין מהי מחלת לב:
ובכן מחלת הלב הנה מחלה שכיחה, ולה סיבות שונות. מחלת לב יכולה לנבוע מפגיעה בכל אחד מהמבנים האנטומיים של הלב או בשילוב של מספר פגיעות.

מחלות הלב נחלקות ל- 2 קבוצות עיקריות:
א – מחלות לב מולדות
ב – מחלות לב נרכשות

מחלות הלב המולדות:
אלו מחלות המתפתחות בשלב העוברי ויכולות לנבוע ממום התפתחותי או להתפתח כתוצאה מגורם סביבתי או זיהומי במהלך ההיריון. מרבית המומים ניתנים לאבחון מוקדם באמצעות אולטרסאונד עוברי.
חלק ניכר מהמומים מאובחנים בסמוך ללידה וחלקם (לפי הצורך) מטופלים בגיל מוקדם באמצעים כירורגיים או בהשתלת מכשור מיוחד. חלק נוסף מתגלה בצורה אקראית ולרוב אינו דורש טיפול מידי.
בין המומים השכיחים קיימים פגמים במבנה המסתמים והמעברים בין המדורים השונים של הלב.

מחלות לב נרכשות:
מחלות הפוגעות בלב לאחר הלידה. למחלות אלה גורמים שונים:
זיהומים, טראומה, מחלות אחרות הפוגעות בתפקוד הלב בצורה משנית, מחלת הלב הכלילית (פגיעה בעורקים המספקים דם ללב), מחלות מסתמיות. מבין המחלות הנרכשות השכיחה ביותר בגילאים מעל 35 היא מחלת הלב הכלילית הפוגעת ביותר מ 25% מהאוכלוסייה, וביטויה:
תסמונת תעוקתית
אי ספיקת לב
התקף לב
פגיעה שכיחה נוספת היא הפגיעה המסתמית שיכולה אף היא להיות משנית לזיהומים, למומים מולדים שנתגלו באיחור ולפגיעה ניוונית של המסתמים.

מחלת הלב הנובעת ממחלות אחרות כגון: יתר לחץ דם, שכיחה אף היא. בכל אחת מקבוצות אלו יש כיום גם חולים הנושאים בגופם "גופים זרים":
מסתמים תותבים מכאניים או כאלה שעשויים מרקמה ביולוגית
קוצבי לב ודהפיברילטורים (מכשירים אלקטרוניים המכילים אלקטרודה בתוך חלל הלב ומסדירים את הדופק)
"תומכונים" (סטנטים) בתוך העורקים הכליליים או בכלי הדם הגדולים.

ומה קורה במרפאת השיניים?
כל חולה לב חייב ליידע את רופא השיניים באשר למצב בריאותו, ורופא השיניים יחליט מהי הדרך הטובה והבטוחה לטיפול מוצלח דבר זה יביא לשקט נפשי הן למטופל והן לרופא.

להלן שאלות נפוצות בנושא טיפול שיניים בחולי לב:

1. האם קיימת סכנה בטיפול שיניים אצל הלוקים במחלת לב?
כעיקרון כל חולי הלב ללא קשר לסיבת המחלה, ראשונית או משנית, יכולים לעבור טיפולי שיניים למיניהם בתנאי שמצבם יציב. חשוב כי כל הסובל בליבו ללא קשר לסיבה ידע ויכיר את מהות מחלתו.חשוב לדווח לרופא השיניים על מהות המחלה ועל הטיפולים התרופתיים הניתנים.

2. האם עליך לנקוט אמצעי זהירות מקדימים לפני טיפול שיניים?
כן! ככלל רצוי שכל חולה לב יישא עימו מכתב מהרופא המטפל, ובו מפורטות אבחנות ורשימת התרופות שאותן הוא נוטל. ישנן תרופות אשר להן השפעה אפשרית על הטיפול, ויש תרופות שאותן יש להפסיק לפני טיפול שיניים חודרני, כגון: "מדללי דם" ( אספירין, קומדין, סינטרום, פלביקס).
לקיחת "קומדין" ומחלת חניכיים:
קומדין אינה גורמת למחלת חניכיים, אך אצל מטופלים אשר מקבלים תרופה זו, מחלת חניכיים עלולה להחמיר, ומכאן החשיבות הרבה בשמירה על הגיינת הפה והחניכיים כמו גם ביקורים קבועים אצל שיננית. מחלת חניכיים מהווה גורם סיכון למחלות לב ואירוע מוחי ולכן לעיתים רופא השיניים ייאלץ אף לעקור שיניים מזוהמות בכדי למנוע התפשטות הזיהום.
במקרים של דימום מהחניכיים, טעם וריח רע מהפה, יש לפנות בדחיפות לבדיקה אצל רופא השיניים.

3. הסכנות לחולי לב מטיפולי שיניים?
תחילה נחזור ונדגיש כי ניתן לבצע כל טיפול שיניים אצל חולי לב יציבים. הסכנות מטיפולי שיניים אצל חולי לב נחלקות ל:
א. זיהומים במסתמי הלב
ב. תגובה לתרופות
ג. הפרעה סביבתית למכשור המושתל בלב

3א. האם סכנת הזיהום היא כוללת וזהה לכולם?
לא! סכנת הזיהום תלויה בסוג הטיפול, במחלות הרקע ובחומרתן. קיימת הבחנה בין טיפולים ברמת סיכון נמוכה לבין טיפולים ברמת סיכון גבוהה, כן קיימת הבחנה בין חולים בסיכון נמוך לחולים בסיכון גבוה על-פי מחלת הרקע. ברמת הסיכון הבינונית יפעיל הרופא את שיקול דעתו , לרוב לחומרה.

טיפולים בסיכון נמוך: טיפולים שבהם אין פגיעה ממשית ברקמות, ולא צפוי דימום רב, כמו לדוגמה: סתימות, התקנת סמכים אורתודונטים וכו'.

טיפולים בסיכון גבוה: טיפולים שבמהלכם קיימת אפשרות לדימום משמעותי:
– ניקוי שיניים עמוק
– עקירת שיניים
– טיפולי שורש
– טיפולי חניכיים
– כל טיפול כירורגי לרבות השתלות
– הרדמה אינטרליגמנטית

חולים בסיכון נמוך:
1. חולים לאחר ניתוח תיקון מום מולד מסוג VSD; ASD ללא פגיעה תפקודית
2. חולים לאחר אוטם שריר הלב
3. חולים לאחר צנתור והשתלת "תומכונים" (סטנטים)
4. חולים לאחר ניתוח מעקפים
5. חולים עם צניחת מסתם מיטרלי MVPקלה עם מסתם עדין וללא דלף משמעותי
6. חולים עם קוצב לב

חולים בסיכון גבוה:
1. חולים לאחר החלפת מסתמים, מכניים או ביולוגיים ללא תלות בעמדת המסתם
2. זיהום קודם ברקמות הלב, "אנדוקרדיטיס"
3. חולים בעלי מומים מולדים כחלוניים גם לאחר תיקון כירורגי
4. חולים הסובלים ממחלה מסתמית משנית משמעותית

האם ניתן למנוע את הזיהומים?
כן! במרבית המקרים. ומכאן החשיבות לדעת וליידע על מחלת הלב.

קיים טיפול מונע פשוט:

נטילת "מוקסיפן" ( MOXYPEN 2GR) שעה לפני הטיפול. אין צורך בנטילה נוספת לאחר הטיפול, למעט אם נאמר אחרת ע"י הרופא.

אנשים הרגישים לפניצילין יקחו 600MG CLINDAMYCIN שעה לפני הטיפול. וגם כאן אין צורך בנטילה נוספת לאחר הטיפול, אלא אם כן נאמר אחרת. כמובן שבשני המקרים צריך הנחיה מפורשת של הרופא וכמובן קבלת מרשם רפואי בכתב.

3ב. תגובה לתרופות:
א. במרבית המקרים אין בעיה לקבל זריקות הרדמה מקומית. יחד עם זאת מומלץ אצל הלוקים ביתר לחץ דם, באי ספיקת הלב או במחלת לב כלילית לאחר אוטם, ניתוח מעקפים או השתלת "תומכון", שלא להשתמש בזריקה המכילה אדרנלין משום שתפקידו לכווץ את כלי הדם, ולכן הוא עלול לגרום לעלייה בלחץ דם ובדופק.

ב. יש רופאי שיניים הנמנעים מלטפל בחולים הנוטלים תרופות המשפיעות על קרישת הדם (אספירין, קומדין, ,סינטרום פלביקס). לכן כאמור ראשית יש ליידע את רופא השיניים בנושא, והוא יחליט באם הוא מסוגל לטפל במקרה. במקרה שהרופא אינו מוכן לטפל בכם, אין סיבה לכעוס עליו, זה כנראה לטובתכם ובמקרה כזה תמיד תוכלו לעבור טיפול שיניים במסגרת בית-החולים.

3ג. הפרעות סביבתיות:
א. לחולים הנושאים בגופם מכשירים המסדירים את פעולת הלב, כגון: קוצב לב או מכשיר דהפיברילטור, קיימת סכנה "סביבתית" ממספר מכשירים המפיקים שדה אלקטרומגנטי. לכן חובה להיוועץ תחילה עם רופא השיניים באשר לסוג הטיפול שאתם עומדים לעבור ובאשר למכשור המעורב.

ב. רצוי לאחר השתלת מכשיר מסוג קוצב או דהפיברילטור לקבל הנחיות ברורות מצוות המרפאה להפרעות קצב לגבי טיפולי שיניים.

לעיתים הפה מאותת לנו על בעיית בריאות חמורה ורופא השיניים יכול באמצעות בדיקה פשוטה לעורר את תשומת ליבנו לבעייה אפשרית.

הנה עוד סיבה מדוע כדאי לבקר באופן קבוע אצל שיננית ורופא השיניים.

תופעות מסוימות בפה יכולות להעיד על סוכרת, סרטן, מחלות מין שונות ,תגובה אלרגית מסוימת ועוד.

הפה מספק לנו הנאות רבות החל באכילה, דיבור, שירה, אסתטיקה ועוד, אבל כאמור יכול להוות סממן לבעיות בריאות והוא מספק מידע עצום למתרחש בגופנו.

בואו להתעדכן בסימנים שאמורים להדליק לנו נורה אדומה:

1. שפתיים – זהו החלק של הפה הפונה כלפי חוץ והבולט ביותר מבין כל חלקיו.
הסימנים המופיעים עליהן הם הבולטים ביותר והקלים ביותר לזיהוי.

בעידן המודרני, שפתיים נפוחות ומלאות נחשבות לדבר יפה וסקסי. עם זאת התנפחות פתאומית של השפתיים יכולה להוות סממן ראשון של תגובה אלרגית. הדבר מחייב התייחסות מיידית שכן הזנחה עלולה להמשיך ולהידרדר ואף להגיע למצב מסכן חיים.
כתמים אדומים/לבנים ופצעים בשפה התחתונה יכולים להיות תוצאה של חשיפה ממושכת לשמש. זהו מצב טרום סרטני המחייב התייעצות עם רופא עור, מצב זה נפוץ יותר אצל בעלי עור בהיר.

במצב של מזג אוויר קר ויבש, עלולים להתפתח פצעים וסדקים בשפתיים. פצעים אלו יכולים להצביע גם על התייבשות.
ליקוק של השפתיים יחמיר את המצב ויש להשתמש בשפתונים ומשחות ייעודיות.
תחושה של עקצוץ בשפתיים ובפה יכולים להיות סימן מוקדם להתפרצות של הרפס הפה. זהו זיהום וירלי הגורם להופעה של פצעים על השפתיים. פצעים אלו מדבקים ביותר ועל כן יש להימנע מלגעת בהם. בנוסף מומלץ לא לחלוק כלי אוכל ולא להתנשק בזמן הופעת הפצעים. זיהום זה לרוב עובר ללא התערבות תוך כשבעה ימים.

תחושת אי נוחות, עקצוץ ופצעים שלא מחלימים יכולים להעיד על חסר בויטמינים, זיהום פטרייתי, פגיעה במערכת החיסונית , סרטן, טיפולים בסרטן, סכרת, איידס ועוד.

2. הלשון – ללשון שימושים רבים, ביניהם דיבור, אכילה ועוד. הלשון הינה האיבר הקטן ביותר עם כמות השרירים הגדולה ביותר (17), שרירים המצוידים באלפי פקעיות טעם. בנוסף לשימושים הידועים של הלשון, היא משמשת גם כתמרור אזהרה לבעיות הקיימות בגופנו.

חוסר תזונתי של ויטמינים או ברזל יכול לגרום ללשון חיוורת וחלקה בעוד שחוסר בחומצה פולית או ויטמין B12 יגרום ללשון אדומה.

נפיחות של הלשון יכולה להעיד על זיהום חיידקי, תגובה אלרגית, סרטן וכן תת פעילות של בלוטת התריס .
מצב המחייב פנייה דחופה לקבלת טיפול רפואי הינו לשון אדומה עם פצעים לבנים. מצב זה, יחד עם סימנים אחרים בגוף, יכול להצביע על זיהום קשה בכלי הדם הנקרא מחלת קווסאקי.

אפטות יכולות להופיע בלשון או בכל מקום אחר בחלל הפה.(ראה פרק נפרד) אלו פצעים קטנים וכואבים שהסיבה להופעתם לא לגמרי ידועה. האפטות יכולות להופיע בגלל לחץ נפשי, חסר תזונתי של ברזל, חומצה פולית וויטמין 12B, פגיעה במערכת החיסונית.

בנוסף לאלו, אנו נתקלים לעיתים גם בתופעות בלתי מזיקות על הלשון כגון שכבה שחורה או לבנה המצביעה לרוב על זיהום פטרייתי. הטיפול בזיהום זה הוא פשוט ולרוב אינו דורש יותר מהברשה של הלשון במשך מספר ימים.

לשון גיאוגרפית זהו מצב בו מופיעים כתמים לבנים על הלשון העשויים להשתנות במיקומם וגודלם. הדבר נובע לרוב מלחץ וחולף מעצמו.

3. חלל הפה – גירויים בתוך חלל הפה, כגון מתותבת לא מתאימה, שן שבורה, נשיכה של פנים הלחי וכו', יכולים לגרום לגידול יתר של התאים באיזור המגורה הבא לידי ביטוי בכתמים לבנים/אפורים. כתמים יכולים להיות תוצאה גם של זיהום פטרייתי או כתוצאה מעישון ושתיית אלכוהול.
נפיחות של החניכיים מעיד לרוב על דלקת חניכיים. הטיפול במצב של דלקת התחלתית הינו על ידי ביקור סדיר אצל השיננית. הזנחה יכולה להוביל להחמרה של הדלקת והתפתחות של מחלת חניכיים ובמצבים קיצוניים לאיבוד שיניים. בנוסף נפיחות מקומית של החניכיים יכולה להתפתח בעקבות זיהום בחוד השורש של השן, מקרה המחייב ביצוע טיפול שורש בשן. גם תרופות שונות יכולות לגרום לנפיחות של החניכיים. מצבים של שינויים הורמונאליים קיצוניים, כגון מחזור או הריון, יכולים לגרום לנפיחות של החניכיים.
יובש בחלל הפה יכול להיות תוצאה של מגוון רחב ביותר של גורמים החל מהתייבשות קלה ולחץ נפשי, דרך תרופות שונות ועד לבעיות מורכבות של פגיעה בבלוטות הרוק ותסמונות גנטיות שונות. גם טיפול נגד סרטן (כימותרפיה והרדיותרפיה) יכול לגרום ליובש פה.

רוק ופה יבש

בלוטות הרוק הם חלק ממערכת ההפרשה החיצונית. אצל אדם בריא הפרשה מוגברת של רוק מתרחשת בהשפעה של גירויים חיצוניים כמו מאכלים מסוימים, ריחות ואף מחשבה על אוכל מסוים.

בבני האדם קיימים שלושה זוגות של בלוטות רוק גדולות המפרישות לתוך חלל הפה:

Parotis
הגדולות ביותר, נמצאות מתחת לשתי האזניים ומפרישות בעיקר רוק "סרוזי".

Submandibular glands
נמצאות מתחת ללסת התחתונה בשני הצדדים ומפרישות רוק "סרוזי".

Sublingual glands
נמצאות מתחת ללשון ומפרישות בעיקר "מוקוזה".

בנוסף קיימות בלוטות קטנות נוספות המפוזרות בחלל הפה, בחך, בלחיים, בלשון ובשפתיים.

רוק "סרוזי" – מורכב ממים ומחלבונים ומכיל את האנזים עמילז שמעכל את העמילן במזון.

רוק "מוקוזי" – סמיך יותר, הוא זה אשר מרטיב את המזון ושומר על חלל הפה לח.

כמות הרוק המופרשת ביום אצל אדם בריא היא בין ליטר אחד לשניים. פה יבש הינו מצב שבו אין בפה מספיק רוק על מנת להשאיר את הפה רטוב. מצב זה מוכר בשם קסרוסטומיה (xerostomia).

תפקיד הרוק

הרוק שוטף את הפה ומנקה שאריות מזון אשר עלולים לשרת את החיידקים הגורמים לעששת.

הוא משמש כבופר לאיזון רמת ה-PH (החומציות) היורדת לאחר האכילה ומשמשת להתקפות החיידקים גורמי העששת.

הרוק משמש כמקור לפלואוריד סיסטמי ומינרלים הדרושים לתהליכי הבנייה וחיזוק השן.

הרוק מסייע בעיכול המזון.

ברוק קיימים נוגדנים ובכך הוא מונע דלקות וזיהומים באמצעות בקרה על הבקטריות והפטריות בפה.

הרוק אינו זורם בצורה שווה בפה.ישנם אזורים כמו צד הלשון האחורי ואזורי הטוחנות התחתונות שבהם זרימת הרוק חזקה ומהירה יותר. לעומת זאת אזורים אחרים כגון צדי הלחי של השיניים העליונות אשר בהם הזרימה איטית יותר וכתוצאה מכך הפלאק יצטבר יותר באזורים שבהם זרימת הרוק חלשה יותר.

הרוק מכסה את השיניים והחניכיים בשכבת חלבונים.קצב הפרשה מוגבר של הרוק מגן יותר מפני חומציות מאשר הפרשה רגילה במצב מנוחה.

כאשר אין מספיק רוק עלולים להתפתח מוקדי עששת או מצבי זיהום ודלקת אחרים.בנוסף יהיה קשה יותר ללעוס ולבלוע את המזון מה שיקשה על האכילה.

פה יבש יכול לגרום לתופעות הבאות:

קושי בטעם, בלעיסה, בבליעה ובדיבור.

סכוי מוגבר לפתח עששת ודלקות אחרות.

פה יבש יכול להעיד על התופעות הבאות:

סימן לבעיה בריאותית או מחלה

תוצאה של טיפול תרופתי מסוים.

סימנים היכולים להעיד על יובש פה כוללים:

תחושת דביקות ויובש בפה

קושי בלעיסה, בבליעה בטעם או בדיבור

תחושת שריפה בפה

שפתיים סדוקות

לשון יבשה וקשה

פצעים בפה

דלקות בפה

מוקדי עששת וחורים. כאשר אין מספיק רוק קצב התפתחות מוקדי העששת עולה.

תחושת יובש בגרון

הסיבות השכיחות ליובש פה כרוני:

תופעת לוואי של תרופות:

קיימות מעל 400 תרופות הגורמות לירידה בקצב וכמות הפרשת הרוק על ידי הבלוטות. תרופות המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם, חרדה, דיכאון או פסיכוזות גורמות לעיקר הבעיות. גם אנטי היסטמינים ותרופות מרפות שרירים עשויים לגרום לפה יבש.

יובש פה יכול להיגרם כתוצאה מהקרנות המבוצעות בראש ובצוואר.

מחלות המשפיעות על הפרשת הרוק: תסמונת שיוגרן (מחלה הגורמת ליובש בעיניים או בפה), דלקות בקטריליות ווירליות, חזרת (דלקת וירלית של בלוטת הפרוטיס) סכרת בלתי מאוזנת, אבנים בבלוטות הרוק,גידולים ועוד.

תרופות כימותרפיות יכולות לגרום להפרשת רוק סמיכה יותר וכתוצאה מכך לתחושת יובש פה.

מצבי לחץ : דיכאון חרדה ותקופות מתח בחיים.

אומנם עם העליה בגיל שכיחות מצבי יובש פה עולה אך הדבר אינו מהווה תסמין נורמלי לתהליך ההזדקנות!אם אתם סובלים מיובש פה עליכם להתייעץ עם הרופא שלכם או עם רופא השיניים על כך.

להלן מספר המלצות להתמודדות עם יובש פה:

שתו מים בתדירות גבוהה במהלך היום

השתמשו בבקבוק ספריי מים המכיל לימון להרטיב את הפה מדי פעם.ה חזיקו אותו במקום נגיש בעבודה, בבית ובעת השינה.

לעסו מסטיקים ללא סוכר אשר ממריצים את קצב הפרשת הרוק ומכילים קסליטול אשר אינו גורם לעששת (חורים).

כאשר הפה שורף – מי מלח חמימים או שטיפות סודה לשתיה עשויים להקל על אי הנוחות והכאב.

מציצת סוכריות ללא סוכר עשויה אף היא לעודד הפרשת רוק.

לעסו מזון המכיל הרבה סיבים כדוגמת גזר וסלרי בין הארוחות.

השתמשו במברשת שיניים חשמלית.

שתו לעיתים קרובות בזמן האכילה, הדבר ישפר את הטעם והבליעה.

השתמשו בשטיפות פה אנטי בקטריאליות אשר אינן מכילות סוכר או אלכוהול.

אכלו מזון עדין, לא חריף או מלוח עם רוטב בלתי סמיך אשר גורם להרטבת המזון אשר הינכם אוכלים.

השתמשו במשקאות ללא קפאין שכן משקאות המכילים קפאין גורמים לתחושת יובש בפה לאחר שתייתם.

אל תשתמשו במשחות שיניים המכילות סודיום לאוריל סולפט אשר גורם להקצפה ולגירוי החניכיים.

המעיטו במזון מתוק, דביק המכיל סוכר אשר עלול להגביר את הסיכוי לפתח עששת.

צחצחו לאחר הארוחה תמיד ובכך תסייעו בסילוק אותן שאריות מזון בפה.

קיימות תמיסות מלאכותיות שונות האמורות להחליף את נוזל הרוק, אך זהו טיפול מוגבל, זמני, ועוזר במקרים מועטים.

אנשים המרכיבים תותבות וסובלים מיובש פה חשופים יותר לזיהומים ולדלקות פטרייתיות בגלל הצמדות הפטריות לחלק הפלסטי של התותבת. על כן השרו את התותבת במהלך הלילה במים בחומר ניקוי לתותבת על מנת למנוע זיהום.

בדקו מה המקור ליובש הפה, אם הוא כתוצאה מתרופות התייעצו עם הרופא לגבי תחליפים לתרופות או שימוש במוצרי תחליף לרוק.

אנו נתקלים לא פעם בתופעה של כאב שיניים בעת טיסה. האם קיים קשר? כן!

חללי אויר הנמצאים מתחת לשחזורים ישנים או מתחת לסתימות שורש גורמים להפעלת לחץ בשל "התרחבותם" או "התמוטטותם". שינויים קיצוניים אלו בלחץ עשויים לחולל התקף של כאב חזק. הדבר נכון גם לגבי פעילויות ספורט אחרות בתנאי לחץ גבוה כדוגמת צניחה וצלילה.

לפיכך רצוי וכדאי לבצע בדיקה מעמיקה של השיניים אצל רופא השיניים לפני ביצוע כל פעילות ספורטיבית מעין זו ובכך למנוע כאבים מיותרים ואי נוחות בעת הפעילות.

מנסיוני האישי קיימים מקרים לא מעטים שמטופלים אשר נוסעים לחו"ל , מתקשרים אלי מבוהלים כאשר הם נוחתים ומתלוננים על כאבים עזים בשיניים טוחנות בלסת עליונה. ובכן כתוצאה מלחץ על הסינוסים (מערות האף) רובנו מרגישים זאת גם באוזניים. בדרך-כלל מדובר בשיניים שעברו טיפול שורש או טיפול חודרני אחר באזור אחורי בלסת עליונה.
ברוב המקרים הכאבים חולפים לאחר מספר שעות, ואין צורך למהר לעזרה ראשונה, למעט אצל אותם אנשים שלא נמצאים במעקב רפואי שוטף.

לפיכך רצוי וכדאי לבצע בדיקה של השיניים אצל רופא השיניים לפני טיסות לתקופה ארוכה ולפני כל פעילות "ספורט אקסטרים" לרבות צלילה ובכך למנוע כאבים מיותרים ואי נוחות בעת הפעילות. אנשים אשר נמצאים במעקב שוטף אצל שיננית או רופא שיניים בדרך-כלל לא יעברו חויות שכאלו.

לאדם במשך חייו יש שתי מערכות שיניים, אשר התהוותן מתחילה אצל העובר בבטן אמו בדרך-כלל בסביבות החודש הרביעי להריון.

בקיעתן מתחילה כחצי שנה אחרי הלידה בשתי תקופות שונות.

במהלך 12 השנים הראשונות עלינו להתייחס במלוא הרצינות אל שיני החלב. פעולתן התקינה חשובה לשמירה על הבריאות הכללית, ואל נשכח שנבטי השיניים הקבועות מצויות ליד שורשי שיני החלב. במידה ששיני החלב אינן בריאות הן עלולות לפגוע בשן הקבועה הבאה אחריה.
עקירת שן חלב טרם זמנה עלולה לפגוע בתהליך הבקיעה של השן הקבועה.

השיניים הקבועות הן לכל החיים – יש לשמור עליהן היטב

מבנה השן
חשוב שנבין את מבנה השן אשר מתפקדת ככל איבר חי אחר בגוף ומקבלת הזנה של כלי דם ועצבים אשר נכנסים דרך חוד השורש. השכבה המגינה על השן בחלל הפה היא האימייל, וזוהי הרקמה החזקה ביותר בגוף האדם. את השורש מצפה הצמנט, ורוב חלל השן מכיל את הדנטין (השינן).במרכז השן מרוכז העצב או מוך השן .

קיימים ארבעה סוגי שיניים המוגדרים בהתאם לתפקידם:
חותכות, ניבים, מלתעות, טוחנות.
לילדים יש 8 חותכות, 4 ניבים ו- 8 טוחנות.
ולמבוגרים יש 8 חותכות, 4 ניבים, 8 מלתעות ו- 12 טוחנות.
מספר השיניים של המערכת הראשונה (שיני חלב) הוא 20, ובקיעתן מסתיימת בדרך-כלל בגיל שנתיים וחצי עד 3.
מספר השיניים של המערכת השנייה (שיניים קבועות) הוא 32 (כולל 4 שיני בינה שאצל חלק מאיתנו אינן בוקעות כלל או בוקעות בחלקן).

התחלפות השיניים נעשית מגיל 6 ועד גיל 12 בערך. בחלק מתקופה זו קיים בפה "משנן מעורב" (מערכת שיניים מעורבת של שיני חלב ושל שיניים קבועות). ארבעת שיני הבינה אמורות לבקוע מגיל 18 ועד 25 ,אך כאמור לא אצל כולם . מקור השם "בינה" קשור לזמן צמיחתן של השיניים, סביב גיל 20 בממוצע, עת האדם הגיע לבגרות.

החלוקה של שיני האדם מתוכננת כך שתתאים לחיתוך, לגריסה וללעיסת כל סוגי המזון אשר נמצאים בתפריט של בני האדם.

אז אם חיפשתם בגוגל – כמה שיניים יש בפה, מספר שיניים בפה, כמה שיניים יש לילדים – הגעתם למקום הנכון כדי ללמוד את זה.

מהו עישון? עישון סיגריות הוא הרגל שלרוב האנשים המעשנים קשה להשתחרר ממנו.

כתוצאה מגירוי מסוים המעשן מרגיש צורך להצית סיגריה.

לכל מעשן יש דפוסי עישון אופייניים ותנועות החוזרות על עצמן. המעשן ביד ימין יעשה זאת תמיד באותה יד, ואם ינסה לעשות זאת ביד שמאל יטען שלסיגריה אין אותו טעם… צורת שליפת הסיגריה, ההדלקה וההחזקה בזוית הפה תמיד תחזורנה על עצמן ותהפוכנה לחלק מהתנהגותו של האדם.

המדהים הוא שרוב המעשנים מודעים לנזקים הבלתי הפיכים שגורם העישון, ולמרות זאת הם ממשיכים בפעולה הרסנית זו. הניקוטין מכווץ את כלי הדם ופוגם בזרימת הדם לעור, דבר אשר לאורך זמן מאפיר את הפנים. מעשנים כבדים מפתחים יותר קמטים מאלו שאינם מעשנים, ויש להם יותר סיכויים ששערם ילבין מוקדם יותר. ומובן כבר ידוע ומוכח הקשר שבין עישון וסרטן. (ראה פרק אונקולוגיה וסרטן בשימושרון)

עם זאת מעטים הם אלו אשר מודעים לנזקי העישון הפסיבי (שאיפת עשן של מעשנים אחרים)….

מסתבר שהעשן היוצא מהסיגריה הוא עישון לכל דבר. עשן זה הוא אף רעיל יותר מזה שיוצא מפיו של המעשן כיוון שחלק נשאר בגופו של המעשן. זאת הסיבה שמדינות רבות בעולם המערבי, וישראל בעקבותם, אוסרות על עישון במקומות ציבוריים.

אנשים הנמצאים בסביבת מעשנים לא תמיד מודעים לסיכון לחלות במחלת סרטן ריאות בשיעור גבוה יותר. סיכוייהם להתקף לב גבוה לעומת אלה הנהנים מאוויר נקי, כמו כן מעשנים פסיביים רבים מפתחים אלרגיות והתקפים אסטמטיים.

עישון והסיכויים לשבץ:
במחקר שהתפרסם בכתב העת של אגודת הלב האמריקאית, מצא שנשים המעשנות ונשואות לגבר מעשן היה סיכוי גדול יותר לשבץ מאשר לאלה הנשואות לגבר שאינו מעשן.

במחקרים רבים כבר הוכח שחשיפה לעישון פסיבי עלול להגביר את הסיכון למחלת לב. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבדוק אם הדבר נכון גם במקרה של שבץ. החוקרים מצאו שלנשים מעשנות הנשואות לגברים מעשנים היה סיכון גבוה פי 6 ללקות בשבץ בהשוואה לנשים שבעליהן לא מעשנים. לדברי החוקרים , אם רוצים להפחית את הסיכון לשבץ, יש להתייחס לא רק למטופלים, אלא גם לבני זוגם.

עישון פסיבי והסיכון לסוכרת:
חוקרים בארה"ב מצאו שאנשים המצויים בסביבת מעשנים נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בסוכרת מבוגרים. במחקר שנערך בבי"ח באלבמה במשך 15 שנים עלה ש17% מאלה שנחשפו לעישון פסיבי לקו בסוכרת מבוגרים, מנגד שיעור סוכרת המבוגרים בקרב אלה שלא נחשפו לעישון בכלל היה 12% בלבד. והנה עוד סיבה מדוע יש לאסור את העישון במקומות ציבוריים, אשר חושף לא מעשנים לעשן סיגריות.

עישון ובריאות הפה:
רופאי שיניים העוסקים בהשתלות יודעים בצורה חד-משמעית שאצל מעשנים אחוזי ההצלחה בביצוע שתלים פוחתים בצורה משמעותית ולכן הם נמנעים לבצע השתלות אצל מעשנים כבדים. כמו-כן העישון מגביר את הסיכויים לסרטן הלוע, הלשון, החניכיים, השפתיים ומיתרי הקול.

אצל מעשנים דלקות החניכיים חמורות יותר, השיניים צהובות ונראות רע יותר, כמות האבן גדולה יותר וריחות לא טובים תמיד מופצים מהפה.

עישון בהריון:
העובר של אישה בהריון שמעשנת הוא קורבן להרעלה.
קיימת שכיחות גבוהה יחסית של מומים שמקורם בפגם במערכת העצבים, שפה וחך שסועים, מומי לב ומומים במערכת העיכול. עישון בטרימסטר הראשון של ההיריון מגביר את הסיכוי להפלה ספונטאנית, ועישון בהמשך ההיריון מגביר הסיכוי ללידה מוקדמת ולמשקל נמוך יותר של היילוד.

העישון מפחית את האספקה של החמצן ושל חומרי ההזנה לעובר, מפחית את יכולת הגדילה ומגדיל את ההפרשה של קלציום מהגוף ושל חומר ההורס ויטמין C.

ומה בקשר לילדינו:

ילדים הם רגישים במיוחד ועל-כן כשהם נמצאים בסביבה של מעשנים נרשמת מיד עלייה בקצב הלב ולחץ הדם, בדומה למעשנים פעילים. ילדיהם של מעשנים מתאשפזים עקב דלקת סמפונות ודלקת ריאות בשנה הראשונה לחייהם פי – 2 יותר מאשר ילדיהם של הלא-מעשנים. אצל בני נעורים יש השפעה מיידית בצורת כתמים על השיניים ועל הציפורניים, וריח רע נודף מפיהם.קיימת אף פגיעה בתפקוד המיני.

עישון פסיבי ועששת אצל ילדים:
במחקר שנערך באוניברסיטת "רוצ'סטר" בניו יורק נמצא שעישון פסיבי מגביר את הסיכון למחלות חניכיים אצל מבוגרים, ושניקוטין מגביר את צמיחת החיידקים גורמי העששת בחלל הפה.

המחקר סקר נתונים שנאספו בשנים 94-88 בקרב 3,531 ילדים בני 11-4. בדמם של יותר ממחצית מהילדים היו רמות גבוהות יותר של קוטינין שהוא תוצר לוואי של ניקוטין, מה שמעיד על חשיפה לעישון פסיבי. נמצא שהילדים בעלי הרמות הגבוהות ביותר של קוטינין סבלו פי 2 מעששת לעומת ילדים שנחשפו לעישון פסיבי מועט או בכלל לא.

הקשר בין עישון פסיבי לעששת היה דומה גם כשנלקחו בחשבון גורמים כמו תדירות הביקורים אצל רופא השיניים. החוקרים התייחסו גם לנשים בהריון שמעשנות ולדבריהם, הן מעלות את הסיכון של ילדן לבעיות בריאות אשר עלולות להעלות את הסיכון לעששת אצל ילדים.