ובכן מה זה אותו פלואור שמצוי במים שאנו שותים, האם זה מזיק? האם זה עוזר?
פלואוריד הוא אינו תרופה. הוא מצוי בטבע בקליפת כדור הארץ, בתרכובות מינראליות שונות. החומר הספציפי המשמש להפלרת המים הוא נתרן פלואוריד (sodium fluoride) שהסמל הכימי שלו הוא NaF. זהו סוג של מינרל (ללא טעם, ריח או צבע) המצוי בעיקר במים, בתה שחור ובדגי ים בעלי עצמות.
אז איך זה משפיע על השיניים?
ידוע שפלואור מגן על השיניים מפני עששת באמצעות קשירתו לאמייל של השן, וכך הוא מסייע לעמידות השן בפני תקיפת חומציות של חיידקים שונים. האמייל של השן עשוי מסוג מסוים של גביש הקרוי "הידרוקסיאפטיט".מגע של הגביש עם פלואוריד הופך אותו ליותר עמיד בפני חומציות. זאת גם בשיניים שעוד לא בקעו לחלל הפה, משום שהפלואוריד נבלע ונכנס למחזור הדם וכך מגיע לנבט השן שעדיין לא בקע. גם בשיניים שכבר בקעו, הפלואוריד מקטין את יכולתם של חיידקים מסוימים להיצמד לפני השן.
מהי אם כן הפלרת מים? הפלרת מים היא פעולה המתבצעת במקורות המים על-מנת להביא את תכולת הפלואור במים לרמה של חלק אחד למליון. ישנם מקומות שבהם ריכוז זה קיים באופן טבעי במים. במקומות אלה הוכח שרמת הפגיעות לעששת הייתה נמוכה מאשר במקומות שבהם תכולת הפלואור במי השתייה הייתה פחותה.
עם זאת כמות מוגזמת של פלואור עלולה לגרום להרעלת פלואור ("פלואורוסיס"). אצל ילדים עד גיל 6 סימני הרעלה מופיעים על השיניים בצורת כתמים לבנים, ירידה בתיאבון ואף פגיעה בתפקודי כליות. ברוב המדינות בארה"ב וכן באירופה ובאוסטרליה הופלרו מי השתייה, ובמעקב נראו תוצאות מרשימות של ירידה בתחלואת העששת אצל ילדים. למרות זאת אין להתעלם מרופאים, ממדענים ומארגונים שונים בארץ ובעולם, המתנגדים להפלרת מי השתייה, בטענה של נזקים סביבתיים ושל סיבות בריאותיות שכן מדובר ברעל או בתרופה אשר נכפית עלינו בעצם שתיית מים. לדעתי, כמו בכל דבר צריך תמיד לבדוק את המקרה אם קיים חשש לצריכה מוגברת או לחילופין בחוסר.
אני נתקל רבות בשאלות על יעילות הפלואור ביחס לגיל וכן על כמות הפלואור במים ביחס לאזור המגורים.
בישראל החל משנת 1998 התקבלה תקנה המחייבת את כל ספקי המים להפליר את המים בכל יישוב מעל 5000 תושבים.
(ראה האגף לבריאות השן)
כך שהמים שאנו שותים מהברז והתזונה אשר אנו צורכים ממלאים את הצורך שלנו בצריכת פלואור.
הסקרים הלאומיים בנושא בריאות השן מראים שיש לכך תוצאות ברורות. "בסקר הלאומי האחרון, שנערך בשנת 2002 בקרב ילדים בני 12, התגלה הבדל של 25 אחוזים פחות שיניים נגועות ביישובים שבהם המים מופלרים". ביישובים קטנים שבהם אין הפלרה, כדאי לבדוק עם רופא השיניים האם יש צורך בתוספים.
מסתבר שלמרות הוראות מפורשות של משרד הבריאות נכון לתחילת 2005 בשבעה יישובים עדיין לא נמצא כל סימן לפלואור במים: כרמיאל, חולון, עפולה-עילית, צפת, אשדוד, קצרין ורחובות.
הדרך הטובה ביותר לקבל פלואוריד היא דרך המים שאנו שותים ובעצם כמעט דרך כל סוגי המזון, כגון: חלב, ירקות ופירות, משקאות, בשר ואפילו דברי מאפה.
כמו כן ברוב משחות השיניים יש מלחי פלואור המוספים בתהליך הייצור ועוזרים בצורה משמעותית במניעה. ילדים קטנים מקבלים הרבה פלואור מעבר לדרוש לבריאות השיניים ובנוסף בדרך-כלל בולעים עם כל צחצוח מעט משחה, לכן לא מומלץ להשתמש במשחות המכילות פלואור. כמו-כן כדאי להיות בחברתם כאשר הם מצחצחים ולדאוג לשטיפה יסודית של הפה לאחר הצחצוח, שכן כאמור עודף פלואור עלול לגרום לנזקים בריאותיים בכלל, ובפרט אצל ילדים.
לילדים צעירים מאוד, בגילאים שנתיים-שלוש, אשר צורכים רק מים מינרלים מומלץ לקבל תוסף של פלואור בצורת טיפות "טיף טף", שתי טיפות ליום עד גיל שנתיים. בכל מקרה עדיף להתייעץ עם רופא הילדים.
אצל מבוגרים (שאצלם השיניים כבר עברו את שלב ההסתיידות) אין שתיית מים תורמת באופן סיסטמי לעמידות השיניים, אך היא גם אינה מזיקה בכל מובן שהוא. עם זאת עמידות השן בפני עששת אצל מבוגרים יכולה להתבצע באמצעות מגע של פלואור עם האמייל. דבר זה מתבצע ע"י השיננית במרפאת השיניים באמצעות מריחת תמיסה או ג'ל על השכבה החיצונית של האמייל.
במקרים מסוימים של חשש למים שאינם מופלרים באזור המגורים, ניתן לקבלו בצורת כדורים או בטיפות, אך בכל מקרה יש להיוועץ ברופא השיניים לפני שמחליטים לקחת או לתת תוסף לילדינו. לעתים נשים בהריון מקבלות זאת כתוסף עבור העובר.
למידע מפורט נוסף ראה פרק "רפואת שיניים מונעת"
♥ אז אם חיפשתם בגוגל, פלואוריד שיננית, הגעתם למקום הנכון!
